נעמן נ' תפודי אש בע"מ ואח'

פסק דין

בפניי תביעה שהוגשה בהליך של תביעות קטנות.

מר נעמן אלי (להלן: "התובע") נהג ביום 12.7.2012 ברכבו מסוג דייהו בכביש 90, כשלפתע הגיחה משאית בבעלות תפודי אש בע"מ (להלן: "הנתבעת 1") הנהוגה על ידי מר אנדג'אר מוסה (להלן: "הנתבע") ופגעה ברכבו של התובע (להלן: "התאונה") וגרם לו לנזקים כה גדולים שהביאו להורדת רכבו מהכביש ("טוטל לוס"). רכבו של הנתבע היה מבוטח על ידי הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת").

התובע טען כי עת שהיה בעצירה מוחלטת, לפתע פגע בו רכב הנתבע מאחורה מאחר ולא שמר מרחק וכתוצאה מכך הודף רכבו של התובע לעבר אוטובוס שהיה לפניו, ובכך נגרמו לתובע נזקים בחלקו האחורי והקדמי של הרכב.

התובע המציא חוות דעת מטעם שמאי אשר העריך את נזקיו של התובע בסך של 9,120 ₪, כמו כן עתר הוא לפיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה ואובדן ימי עבודה על סך של 2,000 ₪.

הנתבעים לא הכחישו את התאונה אך טענו כי רכבו של התובע אף הוא נהדף על ידי רכב שפגע בו מאחורה, וכי המדובר הוא בתאונת שרשרת שכללה ארבעה רכבים, ומתנהלת במקביל תביעת שיבוב בבית משפט השלום במסגרת תיק 17763-11-12, אשר קבוע לדיון ליום 6.4.2014, בו תובעת הנתבעת את הנהג האחרון.

תיק זה היה קבוע לדיון במקור במסגרת "תורנות תביעות קטנות בפגרה" ליום 29.8.13. הדיון נדחה מהסיבה שהנתבע היה חולה בביתו לאחר אשפוז בבית חולים ולא יכול לצאת מביתו. התיק נדחה ליום 17.10.13. גם מועד זה נדחה גם בשל מחלתו של נתבע 3. התובע ברוב הגינותו לא התנגד לשתי בקשות הדחייה הנ"ל. לבסוף נשמע התיק ביום 25.11.13.

על פי תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, ינומק פסק הדין בצורה תמציתית.

לטענת נציגת הנתבעת המלומדת מן הדין להמתין לדיון בתביעת השיבוב שאמורה להתקיים בחודש 4/14 בין נתבעת 2 לבין חברת הביטוח של הנהג האחרון. לטעמי, דין טענה זו להידחות. לדידי, התובע המתין זמן רב להליך מסוג זה של תביעות קטנות ואין לדרוש ממנו להמתין עוד. יכלה הנתבעת להגיש בקשה לאיחוד תיקים בפני כב' הנשיאה, אך לא עשתה זאת. מכל מקום, קביעותיי בתיק זה לא ישמשו כהשתק עילה או כהשתק פלוגתא בהליך השני, שכן אין זהות בין הצדדים בשני ההליכים.

גם הטענה לפיה היה על התובע לתבוע את הנהג האחרון דינה להידחות. באם רצתה הנתבעת לכלול נהג זה בתביעה זו היה עליה לשלוח לו הודעת צד ג' או לבקש איחוד דיונים כמפורט לעיל.

לגופו של עניין, בכל מקרה של תאונה בה מעורבים יותר משני רכבים מתייחס אליה החוק כאל תאונת שרשרת. במקרים כאלה כל נהג אחראי לנזק שנגרם לרכב לפניו, שכן מי שהתנגש ברכב שלפניו, לא שמר על מרחק מספק ומכאן, האחריות לפגיעה ברכב לפניו תחול עליו.

במקרינו דנן, התובע שכנע אותי לקבל את גרסתו לפיה הוא היה בעצירה מלאה, והנתבע היה בנסיעה ופגע ברכב התובע כפי שהעיד בעמוד 2 לפרוטוקול, שורות 23-26:

"ש.זה היה פקק שנסעתם ועצרתם?

ת.לא. זה היה פקק ראיתי את האוטובוס ועצרתי.

ש.עצרת אחרי האוטובוס ואז קיבלת מכה?

ת.עצרתי עצירה מלאה ואז קיבלתי מכה".

הנתבע בעמוד 3 לפרוטוקול, שורות 5-7 ציין:

"זה היה ביום חמישי היו רכבים נוסעים ועוצרים ואז ממשיכים נסיעה. באיזה מצב נעצרו וגם אני התכוונתי לעצור ואז שהתקרבתי לרכב לפניי הרגשתי מכה מאחוריי והעיף אותי קדימה".

הערכת מהימנותם של עדים כדי לרדת לחקר האמת היא מהמלאכות המובהקות והקשות המוטלות על בית-המשפט וביהמ"ש מחליט בו על פי אמירותיהם, על סמך התנהגותם בכלל ובפרט במהלך האירוע נשוא התביעה, התנהגותם במהלך העדות ואותות האמת המתגלים במשך המשפט (סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תש"א - 1970).

ראיתי את תמונות הרכב האחרון (פרייבט מעוך) ואת רכבו של הנתבע (סמיטריילר ענק) וקשה מאוד להשתכנע שמשאית כזו "תידחף" על ידי פרייבט ותגרום לטוטל לוס לרכב שבפניו. מאידך, עדותו של התובע הייתה אמינה בעיני, קוהנריטית ולא נסתרה.